מאת בוחרים בתל אביב-יפו :: 30/09/2008 :: 2 תגובות
נועם תירוש, מכליל את חולדאי לתופעה הכוללת לה הוא קורא חולדאיזם, וקורא להתנגד לה ע"י תמיכה במפלגת דע"ם בראשותה של אסמא אגברייה:
החולדאיזם הוא תהליך כלל עולמי… מחירי השכירות מרקיעים שחקים. ראשי הערים המדוברות נהנים מתהליך הטרנספר "הטבעי" בו עשירי העולם מגיעים ורוכשים דירות יוקרה… ושאר התושבים נאלצים להיחנק תחת עול המשכנתא או שכר הדירה…
נכון, לפעמים אנחנו משיגים איזה הישג בדמות שביל אופניים חדש. לפעמים ריח הדשא הקצור, שמסתלסל ועולה מפארק חדש ויפה שנבנה בשכונות מסוימות מאוד בעיר… אלו לא הפתרונות שיובילו לשינוי חברתי מן היסוד… הניצחונות הקטנים הללו רק "מרדימים" את כולנו והופכים אותנו ליצורים האפאטיים שמשרתים בדיוק את מטרות החולדאיזם.
מאת בוחרים בתל אביב-יפו :: 19/09/2008 :: 2 תגובות
יוסי גורביץ', בעל הבלוג הפופולרי "החברים של ג'ורג'" אינו תושב תל אביב-יפו ובכל זאת מתעניין בבחירות בעיר. למי שעוקב אחרי הבלוג די ברור שהוא לא יתמוך ברון חולדאי, אבל הוא גם לא ממהר לתמוך בדב חנין, כפי שאולי ציפו חלק מקוראיו. גורביץ' מודה שאינו בקיא במערכת הפוליטית בתל אביב, אך מעלה מספר טיעונים שמפריעים לו בעצם המועמדות של חנין:
- ההתלהבות מחנין נראית לו כטרנד.
- חנין לא הספיק לסיים אפילו קדנציה אחת בכנסת, ובכך מאכזב את בוחרי חד"ש שהצביעו עבורו, ומעמיד בספק את רצינותו.
- חנין עשוי לעורר קיטוב בעיר, ולמרות שקיטוב הוא לגיטימי, הוא יקשה על ניהול העיר.
- לחנין אין מספיק ניסיון ביצועי.
הדיון שהתעורר בעקבות הטקסט (ומופיע בתגובות אליו) הוא מעניין ויחסית רציני יותר מדיונים במקומות אחרים ברשת. במרכזו עלה ההבדל בין האפשרויות התיאורטיות לבחירת מועמד לראשות עיר לבין האפשרויות המעשיות (קרי המתמודדים הקיימים). והאם כל אי-תמיכה בחנין היא בהכרח תמיכה בחולדאי? גם מקומן של התגובות-בשכר לא נפקד והמלחמה בהן מצד תומכי חנין ברשת.
בין המגיבים היו גם מי שהתנגדו לדבריו של גורביץ'. לטענתם, התמיכה האקטיבית של אנשים בדב חנין היא לא דבר שמאפיין טרנדים. אחרים הסבירו שגם אם הם מסכימים חלקית לדברים, הם מעדיפים את חנין על פני כל המועמדים האחרים הקיימים. גורביץ' עצמו הסכים איתם, הלכה למעשה, כשכתב במהלך הדיון שאילו היה תושב תל אביב, סביר להניח שהיה "סותם את האף" ומצביע לחנין.
מאת בוחרים בתל אביב-יפו :: 18/08/2008 :: 6 תגובות
להלן מכתב ששלחתי היום לראשי מרצ ועיר לכולנו:
שלום לכם, שמי עופר ואני מבולבל.
אני חבר מרצ מאז שהוקמה, ותמיד הצבעתי עבורה. אני מאוד מעריך את מיטל להבי, וחושב שהיא חברת מועצה מצויינת, ושגם שאר הרשימה מאוד מבטיחה. מצד שני, קשה לי שלא להעריך את העבודה הטובה שעושים חברי עיר לכולנו, גם בתחומי הפעילות האישיים שלהם וגם ב"חזון העיר" שפיתחו, וגם להם יש רשימה ממש מעניינת. וכמובן – אני מאוד מתלהב מהמועמדות של דב חנין לראשות העיר – ממש מתחשק לי להתנדב ולעזור לו בקרב מול חולדאי.
אז אתם בטח מבינים שאני במלכוד. יש שתי תנועות שאני רוצה שיצליחו, אבל רק פתק אחד להצביע בו למועצה. אבל למלכוד הזה יש פיתרון פשוט – ריצה ברשימה משותפת.
אני יודע שלא קל לאחד כוחות. הרי כל אחד חושב שהוא יצליח לבד – שמעתי שלשום פעיל של עיר לכולנו אומר שהם יקבלו 7 מנדטים, ואתמול פעיל של מרצ אומר שהם יקבלו 10. אני מקווה שתשאירו גם כמה מנדטים בשביל רשימות אחרות, אבל אם נהייה רגע רציניים – לי, לפחות, ברור, שמיזוג הוא הצעד ההגיוני היחיד. גם אתם תודו ש"בזכוכית מגדלת של שען חירש" (כמו שאמרו הגששים) אי אפשר למצוא הבדלים בין המצעים שלכם. איחוד של הפעילים יביא להרבה יותר בולטות ונוכחות בשטח, ויאפשר למקסם את הפוטנציאל הארגוני.
אז תעשו טובה, זה לא הזמן לחישובים קטנוניים. העיר הזאת צריכה שינוי דחוף, ואני צריך פיתרון לפיצול האישיות שלי.
בברכה,
עופר פיין.
המכתב נשלח לפירסום גם באתר "עבודה שחורה"
קריאה נוספת:
12/11/2008